1. 

התמונה העליונה והווידאו(הווידאו מצולם מנקודת המבט של האינסטלישין) הם מפתיחת התערוכה בגלריה ברבור בירושלים לפני שבוע.התערוכה מוצבת עד ל-16/11.

הצילום התחתון הוא מהשידור השני ליפן לפתיחת התערוכה שם[25/10]



הצצה אל העבודה בעיניהם של מיכל ודיויד
[וואלה תרבות-האומן 17]

http://www.jpost.com/




מעבר לזאת,התערוכה בגלריה אלפרד הוארכה למשך שבוע נוסף,היא יורדת ביום חמישי הקרוב[6/11],אני הולך להיות בגלריה בין השעות
17:00-22:00

מי שמעונין מוזמן.


מוזיקה:beck

ימים חסרים-9-14/10

אני שב אל מציאות השיחה הזו אחרי שבוע עמוס,מלא בכל טוב.
המעבר אל גלריה אלפרד הניב,באינטנסיביות גדולה,תערוכה שמהווה את ה"שער הפיזי"
הראשון אל תוך חוויית הצפייה בפרוייקט.
(צילום עליון)
כתובת הגלרייה היא :פלורנטין 13 ת"א,החלל פתוח בין 17:00 ל-22:00
הגלריה מתפקדת גם כ"אקווריום",ז"א שאפשר לחוות את התערוכה
גם בשיטוט תמים ברחוב לאורך כל שעות היום והלילה[24ֿ/7].

ביום ראשון האחרון בנינו סוכה בברבור.[אבי סבח מקבוצת ברבור ואנכי]
הסוכה פתוחה לביקור בזמן פעילות הגלריה.

מהיום אני חי במתחם של גלריה ברבור,בחלל הגלריה ובסוכה,מתחיל את תהליך ההצבה והעריכה,

כתובת הגלריה:
רחוב שיריזלי 6,נחלאות ירושלים.

I return to the reality of this conversation after a week laden with good things. The passage to the Alfred Gallery yielded an exhibition that provided the first entryway into the experience of watching the project.

The gallery's address is Florentine 13, Tel Aviv. The space is open 17:00 – 22:00. The gallery functions as a kind of aquarium for the show, which can be experienced directly by any passersby night and day, through the gallery window.

Last Sunday Avi from Barbur and I built a Succah in the gallery's yard. The Succah can be visited during gallery hours.

From today on, I'm staying in the Barbur Gallery, either within the gallery or in the Succah, and beginning to install and edit.

On October 10^th, The Jerusalem Post published an article on the project:

http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1222017504884&pagename=JPost/JPArticle/ShowFull

A glance at the work through the eyes of Michal and David:

http://e.walla.co.il/?w=/274/1364671

יסוד ומלכות - 8/10/2008

החלטתי[מראש]שאני לא עובד ברחובות[למרות הפתוי]ביום הכיפורים.
הפעולה של יום כיפור צורפה אל היום[היום של "יסוד"] והפכה אותו ליום כפול:
יסוד מלכות.
מאחר ואי אפשר לנסוע ברכב,כיסוי המרחק בין הערים ,מלבד הליכה או אופניים ,נהיה מסובך.
בחרתי בתל אביב כמקום הסיום לחלק של הפעולות.

הפתיחה המיתקרבת של התערוכה בגלריה אלפרד הכריעה בנושא בסופו של דבר.

יסוד:פעולה:הכנה של פופקורן עד שריפתו והשמה בחרוטי נייר מודפסים במפות של האוזניים [תל אביב ירושלים]
חומרים:כירה ניידת,סיר,זרעים של תירס.

מלכות:פעולה:טיהור של מיים מהבריכה בכיכר רבין אל 10 כוסות,ושתיה שלהם
חומרים:מטהר מיים נייד,כוסות

הפעולות תועדו על ידי בשלוש מצלמות.
מצלמה נוספת היתה בידיו של יואב שביט.

אני מסיים את רצף הפעולות שמרכיב את התוכן של התערוכות הקרבות בתחושה של הקלה.העומס של ההפקה[נסיעות,דגימות הווידאו, ועוד]היה גדול.
שוב,אני מודה להרבה האנשים שעזרו לי בדרך והפכו את זה לאפשרי.

אני מתישב לערוך,עריכה ראשונית, את החומרים להצבה בגלריה אלפרד,בהרבה סקרנות לפגישה שלי איתם.
אני מתכנן להתחיל במלכות ולהגיע לכתר.מסע קצר בזמן/מקום.




לטפס במעלה הסולם הזה,שלב שלב, אל על.

(: align="left">

THURSDAY, OCTOBER 9, 2008

Foundation, Kingship

8/10/2008

I decided (in advance) that I won't work the street on Yom Kippur, despite the temptation (of working in totally silent, car-less streets, where every action is heightened).

Yom Kippur's planned action, Kingship, was joined to today's Foundation. The result was a double-action day: Foundation & Kingship.

Since I couldn't drive between the cities, and biking or walking the distance is a little complicated, I chose Tel Aviv as my final site. (Yom Kippur₪, like all Jewish holidays, begins on the late afternoon of the previous day, called [all day] Eve of Kippur. All driving in Israel ceases by around 4:30 that afternoon.)

The upcoming opening at the Alfred Gallery decided matters for me

Foundation

Action: making popcorn on a portable stovetop, bringing it to a burn, and pouring it into paper cones printed with the Ear Zone maps of both Jerusalem and Tel Aviv.

Materials: portable stovetop, a pot, corn kernels

Kingship

Action: purifying 10 glasses of water from the fountain at Rabin Square, and drinking them.

Materials: portable water purifier, drinking glasses

The actions were documented (by me) using three different cameras

Another camera was held by Yoav Shavit.

I am relieved to completing the sequence of actions that composed the content of the two exhibitions. The burden of production (traveling, video sampling, etc) was great.

Again, I thank the many people who helped me on my way, and made it all possible

I am now settling down to edit the materials roughly for their presentation in the Alfred Gallery. I'm very curious to encounter them.

I am planning to begin with Kingship and arrive back at (the) Crown. A short journey through time/space

To climb back up the ladder, rung by rung to the heavens

הוד - 7/10/2008

פעולה:הצבה[ברחובות] ונתינה [בידיים] של אוזנים קרמיות שרופות.[44 במיספר]
תל אביב - ירושלים

הפעולה של היום הינה הד לפעולות שנעשו בשנים
1998-1999
סידרת הפעולות נקראה "שמע"
והוצגה בתערוכות בשנים 2000 [הזירה הבין תחומית,ירושלים]
ו-2001 [הגלריה החברתית,ביה"ס לצילום מוסררה,ירושלים]

הטיול בתל אביב תועד על ידי.
בטיול בירושלים היצתרף אלי אבי סבח מקבוצת ברבור ותיעד במצלמת ווידאו.

הטיולים,יום לפני ערב כיפור,הישתלבו היטב באווירה מסביב.
מה יותר טרוויאלי מאשר דמות אדם שמחלקת אוזניים?
חוץ ממקרה אחד של אדם שלקח [איש מסורתי מבוגר ונעים]אוזן ליד,ובנימוס החזיר לי אותה,האוזנים היתקבלו בברכה ובחיוך.
באותה צורה בה ניתנו.

המתח שלי הולך ומיתפוגג,אני מקבל את מציאות העשיה הזו,שחלקה פשוט וקל לי וחלקה פחות,בשימחה.
לא שאני מתימר להבין הכל,יותר נכון להגיד שחלק מובן לי וחלק פחות,בכל מקרה,אני מרגיש שהשיחה הזו עם העולם מתקרבת אל האמת שלי,ודוברת אותה

אני מצרף שיר שאני אוהב,הוא התגלגל לי בראש הרבה לפני,ותוך כדי תחילתו של הפרוייקט הזה.
גמר חתימה טובה .

למה תביט ככה? שאלו

אני רואה כפול,אמרתי,

גם את המתרחש לפרטיו

וגם את מה שבא במקומו

ותצא לדרך?שאלו

אבל שם קיצך,אמרו

ולמה לא?שאלתי

הסופים מתרבים,אמרתי

וכשהרוח תתחזק?שאלו.

היא תישא את כולי,אמרתי

כי העפר הולך לכל הרוחות

[אורי ברנשטיין]

October 8, 2008 Wednesday,

Splendor 7/10/2008

Action: installing (in the streets) and giving (into people's hands) burnt ceramic ears, 44 of them. Tel Aviv, Jerusalem.

Today's action is an echo of actions performed in 1998 -1999.

That action sequence was called "Shma," meaning "Listen," which is also the opening word for the central most Jewish prayer, which begins: "Shma Yisrael" "Hear, O Israel: Hashem is our God, Hashem, the One and Only."

Those actions were later documented and exhibited in 2000 at HaZira, Performance Art Arena, and in 2001 at the Musrara Naggar School for New Music and Media.

The walk through Tel Aviv was documented by me. In Jerusalem I was joined by Avi Sabach of the Barbur group, who used video.

Our walks through the streets, the day before the Eve of Yom Kippur, fitted in well with the atmosphere. What's more trivial than a human figure delivering ears? Apart from one (pleasant, traditionally dressed, older) man who took an ear to his hand and then politely returned it, the ears were received with a smile and a greeting. Just as they were given.

My tension is dissipating, I accept the reality of these actions, some of which I find simple and easy, and some of which I don't. I accept this reality gladly.

It's not that I can pretend to understand it entirely. It would be more precise to say that part of what I'm up to is clear, and part less so. But I feel that this conversation I'm having with my surroundings is close to my truth, and speaks it.

I am adding a poem I love. It was rolling around in my head a long time before I started this project, and continued to do so while it was going on.

____________

Why do you stare so? they asked.

I see double, I said.

Both what is happening, in great detail

And what will take its place

And will you set out on the journey? they asked.

But that shall be your end, they said.

And why not, I asked.

Ends multiply.

And when the wind grows stronger? they asked.

It will carry all of me, I said.

Because dust scatters everywhere.

Uri Bernstein.

נצח - 6ֿ/10/2008

פעולה:עמידה בעינים עצומות.
ירושלים - תל אביב

נצח הוא מושג גדול,נירחב,כמעט לא אפשרי להכלה עבורי.
איפשהוא,כשאני צריך להיתמודד עם ההבנה שלו,אני מקבל את התחושה של חוסר ממשות.
בצורה מסוימת אני יכול להגיד שאני מאמין קטן ב"נצח".
בהבנתי,הכל זורם והמילה הזו "מיתנגדת" להבנה הזו.
(הדרך היחידה שאני יכול להיזדהות עם "נצח " היא במובן של הישתנות ,זרימה,מטמורפוזה.המוות והלידה מחדש,
שהפרשנות הסבירה למילה,לפי ידיעתי,שונה.)

בדרך לתל אביב מירושלים,בשער הגיא אחרי הירידות, היתפוצץ לי הגלגל השמאלי אחורי(פיצוץ חזק,הרכב מיטלטל,אני מאט יורד לשולים ועוצר.)פעם ראשונה שזה קורה לי.החלפתי צמיג,נשמתי עמוק,והמשכתי הלאה אל המשימות של היום.
העולם מדבר אילנו בשפתו, במדויק.ללא היסוס. הדיאלוג הפנימי שלי לגבי הנצח היתעשר באותו רגע אל מוצקות ההבנה של הזמניות הגדולה של המציאות שלי כאן.
הבנת הפריכות,והפגיעות שמקופלת בכל רגע והתודה הגדולה על כל נשימה שממשיכה ומיתקיימת.

TUESDAY, OCTOBER 7, 2008

Victory (Infinity) 6/10/2008

Action: standing with my eyes shut, Jerusalem, Tel Aviv.

Infinity is a large concept, an expanse, almost impossible to comprehend.

Somehow, when I must contend with trying to understand it, I get a feeling of un-reality. I might say I'm a small believer in "infinity."

To my mind, everything flows, and the idea of infinity "opposes" that understanding. (The only way I can identify with "infinity" is if it is understood as continuous change, metamorphosis, death and rebirth. As far as I know, this isn't the usual understanding.)

On the way from Jerusalem to Tel Aviv, after the downhills (in a region called Sha'ar Hagai, or the Gate of the Valley), my left rear tire blew up. (A strong boom, the car rocks some, I slow down, get off the road and stop.) First time ever for me. I changed the tire, breathed deeply, and went on to face the day's tasks. The world (reality, perhaps) speaks to us in its language, precisely, without any hesitation. My internal dialogue regarding "infinity" was nourished at that moment by the solid understanding of the deeply temporary quality of my presence here. I experienced the frangibility and vulnerability folded within every moment, and the gratitude for every breath, for the continuity of existence.

5/10/2008 - תפארת

פעולה:טיול ברחבי האוזן,בת"א וירושלים,נושא על גופי שני רמקולים ,מגבר,מצבר,ונגן mp3.

בכל עיר אני משמיע קולות רחוב שהוקלטו בעיר האחרת.

-הטיול בתל אביב לווה בקולות משוק "מחנה יהודה" בירושלים
-הטיול בירושלים לווה בקולות מקניון גן העיר בתל אביב.

את הטיול בתל אביב,בוקר ,תיעדו בווידאו:יואב שביט ,גידי סמילנסקי.
את הטיול בירושלים ,ערב,תיעדו בווידאו:מתן ישראלי,דניס משקביץ'.

הפעולה היום היתה תנועה נימרצת ,מכוונת היטב,אל שום מקום.
הגוף מקיים תחושה בהירה של חיתוך החלל,שיוט בתוכו,כשהיעד איננו גיאוגרפי,פיזי.
היו ,בכל עיר,סימנים מעטים שחשבתי לעבור לידם,אולי להעצר(בחלק מהמיקרים גם הגעתי)
אבל המשמעות של התנועה היתה אחרת:
האקספרסיה של ה"מוזיקה",הנינוחות שלי, התיקשורת הטובה עם המציאות סבבי שאני מפר את שלוותה(?).
התחושה של הליוי על ידי המתעדים אותי השרתה עלי רוגע,פשטות.מציאותו של עד ידוע ורצוי.(בפעולות הקודמות לזו,התיעוד נעשה ע"י הנחת המצלמות)


תפארת היום עבורי היתה צומת של תחושות לגבי הסיפור שאני משרטט .הבנות של יחס ביני, בינו ובין המקומות שבחרתי לעבוד בהם,ומשמעות(חיובית,להבדיל מהעיפות) של האינטנסביות ככוח,ככיוון.אינטנסביות כהעצמה.



ה"אוזנים" כמקום,חלל,מתבהרות לי,מתידדות .

מתממשות אט אט ,כמו הפנים המתעצבות של הנער בצמיחתו אל בגרותו.

Monday, October 6, 2008–10–15
Beauty 5/10/2008
Action: walking through the Ear Zones in Tel Aviv and Jerusalem, wearing two speakers, a sound receiver, a battery, and an MP3 player.
In each city, I play the street noises recorded in the other city.
The Tel Aviv walk was accompanied by the sounds of Jerusalem's Mahane Yehuda market [a famous, bustling market known for its plenitude, variety, and loud peddlers' calls]; the Jerusalem walk was accompanied by sounds from Gan Ha'ir, a shopping mall adjacent to Tel Aviv's municipality.
The TA tour, which took place in the morning, was documented on video by: Yoav Shavit, Gidi Smilensky. The Jerusalem walk, which took place in the evening, was documented on video by: Matan Yisraeli, Denis Mashkevitz.
Today's action was vigorous and highly directed at nowhere in particular. The body [my body] maintains a clear sensation of carving space, sailing through it with no geographic or physical destination.
In each city there were several spots or marks I meant to pass by, or stop at (in some cases I actually did), but the meaning of the movement was something else: the expressivity of the "music," my effortlessness, the ease of my communication with the reality around me while I disturbed its natural composure (?). The company of those documenting the work induced simplicity and calm, generated by the presence of known and desirable witnesses. (previous actions were documented by unmanned cameras placed at various angles to the performance.)
For me, the beauty of the day emerged from the intersection of sensations regarding the story I'm drafting. New understandings regarding the relationship between me, this story, and the places I chose to work from. The positive meaning of working intensively as a force and direction in itself (rather than something that just generates exhaustion). Working intensively is empowering.
The Ear Zones as places, environments, grow clearer, friendlier. Come into focus slowly, like the emerging features of an adolescent boy on his way to maturity.

גבורה - 4/10/2008

היום היה מלא בהעברות של ציודים מכל מני מקומות[בעיקר רחוקים (: ] אל גלריה אלפרד בת"א,שעל מדרגותיה הצנועות אני יושב וכותב.
אני הופך אותה למקום המחיה שלי לזמן הקרוב [עד לפתיחת התערוכה בעוד שבוע]

אני אוהב לחיות איזה זמן במקומות שאני מציג בהם,זה לא חוק.העדפה.

הרבה ממה שאני עוסק בו קשור למתח בין ההוויות ניכור/שייכות
.החיים במרחב המנוכר,סטרילי,"כל מקום" כביכול שנקרא גלריה,הופך אותו לידידותי לי.
בעזרת איסוף של פיסות חוויה יום יומיות,פשוטות וקטנות,אני מתגבר על הפחד שלי,מחייך אליו עם הקפה [והסיגריה,עדיין],נירדם כל יום בנינוחות גוברת.בסוף אני מתגעגע.

החוויה של פגישה מתמשכת עם ההיתהוות של העבודה בחלל,מדויקת,מלאה לי.
זה קצת כמו גל,שעבורי זו [המחייה] אחת מהדרכים "למלא" אותו [גלים דורשים מלאות.אי אפשר "לעזוב ולחזור"]

הפעולות עצמן-בירושלים בבוקר[בוקר שבת]שקטה מיתעוררת,ובתל אביב בלילה,רוחשת פעילות ותשוקות-היו קצרות,מתומצתות.[ב"זמן של השעון"]

הג'גלינג כפעולה,מיתרחש במישור זמן "אחר",מיסתורי.כאילו עצם העניין הוא עיוות הזמן,פיסולו אפשר לומר.המרתו לתנועה ומרחב.

המעבר החד בין הזרימה והשליטה אל היתנפצות הביצים[הקליפות],מובהקת.

אתה לא יכול להבין יותר מזה שפיספסת.

הלך,אבוד,קאפוט.העגול החלק היפה הזה,

איננו.

[או אם רוצים להיות חיוביים ופואטים : "הומר למציאות נזילה וזורמת". זו גם דרך להיתבונן בעניין.]

פעולה:ג'גלינג עם ביצים [10]הכתובות בשמות הספרות,עד לשבירתם.
ירושלים-תל אביב



Saturday (Shabbat), October 4, 2008
Might 4/10/2008
Today was packed full with moving equipment from all kinds of places [especially far-away ones] to the Alfred Gallery in Tel Aviv, on whose modest steps I am sitting and writing.
I am turning the gallery into my living space for the near future [until the show opens a week from now].
I like living for a while in places where I show work. It's not a rule, just a preference.
A lot of what I'm working on involves the tension between the experiences of alienation/belonging. Dwelling in the sterile, glossy (not Guy's term) so-called "everyplace" labeled "gallery" makes it a friendlier environment for me. Through collecting patches of simple and minor everyday experiences, I overcome my fear, smile at it with my coffee and cigarette [yes, still smoking], fall asleep at the end of each day with growing ease. At the end, I miss it all.
The experience of an ongoing encounter with the work as it comes into being in the space feels accurate and full[filling]. It's a little like riding a wave. For me, dwelling in the gallery is one of the ways to "fill" the wave. [And waves must be full. They can't be abandoned and returned to later.]
It was Jerusalem in the morning [Shabbat (Saturday) morning in Jerusalem, there is almost no traffic, only men, women and children walking to synagogue wearing white], quiet and waking up slowly; Tel Aviv at night [Saturday night is called "Shabbat's departure," and is inevitably a time of bustle, awakening, traffic, even in Jerusalem, and much more so in Tel Aviv] was humming with activities and desires. The actions themselves were short and concise [in "clock time"].
Juggling as an action takes place in a "different," mysterious dimension of time. As though the entire point is to distort time, to sculpt it, one might say. To transform it into motion and space.
The sharp shift between flow and control and the shattering of the eggs was unmistakable.
There's no better way to understand you've messed up.
Lost, vanished, caput. That beautiful, smooth, roundness: gone.
[Or if we'd rather be positive and poetic: "transformed into liquid, flowing reality." And that too is a way to look at it.]
Action: juggling with ten eggs each painted with the name of one of the ten spheres /rungs of The Ladder, until the eggs shattered. Jerusalem, Tel Aviv.

חסד - 3/10/2008

היה לי יום טוב היום,
היתחיל מוקדם בתל אביב,גלש בנינוחות אל י"ם.

"חסד אל כל- היום" (תהילים נ"ב ג')

משהוא בעיסוק סביב האיכות הזו של חסד
מרגיע,מלטף את העייפות,והתהיות וההיתרוצצויות,נותן להם מהאור הכסוף לבן
של חסד.

ההיסתובבות עם המראה נושאת הכתובת,תוך כדי הרישומים
על הרחובות,ובינהם,יצרה תיקשורת נעימה,כמעט מחבקת עם
הסביבה.
אנשים חייכו אל הכתובת,כמו אל חבר/ה ,חיוך של קבלה.

ההיפוך של הכתוב[במראה הקטנה היה כתוב "חסד" מימין לשמאל באופן קריא,בהקרנה של השמש הכיתוב היה "הפוך"] היתקבל בשאלה,לפעמים באכזבה.

[עבורי,השאלה איזה צד יהיה "הפוך",היתה ברורה.
במציאות שלנו יש מעט מדי חסד,ואני הקטן,בפעולותי,
יכול רק להעיד על זה]

מצד שני,
אירחו אותי אתמול בלילה שני אנשים מקסימים.
ללא היסוס הכניסו אותי לביתם.טיפלו ודאגו,בחסד רב[תודות!]
ככה
שהכל קיים,

השאלה היא במינון

פעולה:הקרנה של המילה "חסד",בעזרת מראה והעתקה שלה בפחם (משמאל לימין) אל מישטחי עיר שונים.
תל אביב - ירושלים.

Friday October 3, 2008
Grace 3/10/2008
I had a good day today, started early in Tel Aviv, glided smoothly on to Jerusalem.
"The mercy of God endureth continually" (psalms 52, JPS 1917 edition), or, for our purposes, "God's grace(with us) all the livelong day."
Something about working with this quality – grace – was soothing, a caress for the fatigue, the questioning, the running up and down, all of which were lit by the silvery white light
of grace.
Walking about with the mirror carrying the word, and marking the streets, and everything in between, created a pleasurable interaction with the surrounding, almost an embrace.
People smiled at the word as they would at a friend, a smile of glad recognition. The reversing of the word [GRACE was written on the mirror legibly; when it was seen through the sun's reflection, it turned into its own "negative"] brought on questioning, and at times disappointment.
[For me, which side would be "negative" was clear. Our reality offers too little GRACE, and I, with my actions, can be no more than a witness to that fact.]
On the other hand,
Last night I was hosted by two lovely people. They invited me into their home with no hesitation. Took care of me with great grace [my gratitude!].
So that
Everything is here
It's a question of measure
Action: Reflecting GRACE, using a mirror, and using charcoal to transfer the letters from left to right (in the "negative") onto various urban surfaces.

בינה-2/10/2008

מאוחר בלילה,היום הזה מתארך לו אל[כמעט]היום שיבוא,העבודה על החומרים שנאספו היום, הקלטות של קולות ה"אוזן", [דרך מיקרופון ואוזניות טובים], ובמקביל הרצון/צורך להיתבונן במסך הקטן של המצלמה,גורמים לי לעירפול קל בהבנה את המיתרחש,באורינטציה של הסובב.
החוויה של הקשבה גורמת לריכוז פנימי גדול[בדר"כ עוצמים עינים או בוהים במשהוא].
כשהיא מלווה בשיטוט במרחבים שמלאים באנשים וחפצים,אני מוצא את עצמי מחייך הרבה חיוכי היתנצלות קטנים.
גם בירושלים וגם בתל אביב,השיטוט מסתיים בישיבה ארוכה ,מלאת פליאה,על כמה אני,ביומיום הקורה לו מאליו של חיי

שומע
כלכך
מעט

פעולה:הקלטה וצילום ברחבי האוזנים בת"א וירושלים

אני בוחר לא לצרף צילום ליום הזה,

אולי,אפשר לדמיין במקום,

[איש עם מקרופון ואוזניות,וחיוך קטן]

Understanding 2/10/2008
Late at night, the day extends itself almost unto tomorrow. Work on materials gathered today, recordings of the sounds of the Ear Zone(s) [using a good microphone and ear phones] and the wish/need to look at the camera's small screen create a gentle blurriness when it comes to understanding events. My orientation is disoriented.
The experience of listening brings on a strong, inward concentration [normally we shut our eyes or stare out into space.
When the listening takes place while wandering through places full of people and things, I find myself smiling many small apologetic smiles.
Both in Jerusalem and in Tel Aviv this wandering ends up with my sitting still for a long while, full of wonder at how, in the taken-for-granted dailyness of my life
I hear
Ever
So little
Action: recording and video-work throughout the ear zones in Tel Aviv and Jerusalem
I choose not to accompany today's action by any visuals
One can use one's imagination
[a man with a microphone, earphones and a wry smile]
.

חוכמה - 1/10/2008

הפעולה כביכול פשוטה,צייר וקפוץ
,אבל
איכשהוא הכל היה כבד,יום שני של חג,איזה מלאות עיפה מפוזרת של יותר מדי אוכל וביקורי משפחה מסביב.
אני עצמי הרגשתי מוזר לרגע עם כל העניין
מה לי מקפץ בתוך עבודות בילתי מפוענחות?ומדוע?

החלתתי לצמצם,
פעולה אחת בי"ם,ליד קפה נוקטורנו הסגור
ואחת בת"א מחוץ ל"אוזן"[לתת מנוחה למר רבין ז"ל]לצאת לרגע מחוץ לגבולות העבודה שלי

השלט "כל העולמות ישתנו..."
שמוצב ליד ביתן הלנה רובינשטיין[יבורר שמו של היוצר,ויעודכן] עשה לי את זה בטריפיות שלו
מין בדיחהֿֿ/פירסומת מוצבת ברישול, דוברת
הדיי משיחיות עכשוית

פעולה:ציור תבנית קלאס/"הסולם" בגיר על המדרכה.משחק קלאס אל משבצת ה"חוכמה".
ירושליים - תל אביב


Wednesday October 1 2008

WISDOM 10/1

The action, seemingly simple, draw and skip but somehow everything was weighed down, the second straight day of the New Year holiday, full and foggy after too much food and too many family visits all around.
I suddenly felt odd with the whole thing
Why am I hopping around these undeciphered projects? What for?

I began to minimize.
One action in Jerusalem near the closed Nocturno Café.
One in Tel Aviv beyond the Ear Zone [giving a break to our deceased leader Yitzhak Rabin, May his Soul Rest in Peace] stepping out of the boundaries of my project for one moment.

The Sign: All Forces Will Be Transformed
Placed near the Helena Rubinstein Pavilion of the Tel Aviv Museum
(the artist's name will be found and updated) worked for me, with its acid trip quality. A joke or a carelessly placed advert, echoing of contemporary Messianic visions...

The action: drawing a sidewalk chalk board in the shape of The Ladder, playing to reach the square named: Wisdom. Jerusalem, Tel Aviv.