פעולה:הצבה[ברחובות] ונתינה [בידיים] של אוזנים קרמיות שרופות.[44 במיספר]תל אביב - ירושלים
הפעולה של היום הינה הד לפעולות שנעשו בשנים
1998-1999
סידרת הפעולות נקראה "שמע"
והוצגה בתערוכות בשנים 2000 [הזירה הבין תחומית,ירושלים]
ו-2001 [הגלריה החברתית,ביה"ס לצילום מוסררה,ירושלים]
הטיול בתל אביב תועד על ידי.
בטיול בירושלים היצתרף אלי אבי סבח מקבוצת ברבור ותיעד במצלמת ווידאו.
הטיולים,יום לפני ערב כיפור,הישתלבו היטב באווירה מסביב.מה יותר טרוויאלי מאשר דמות אדם שמחלקת אוזניים?
חוץ ממקרה אחד של אדם שלקח [איש מסורתי מבוגר ונעים]אוזן ליד,ובנימוס החזיר לי אותה,האוזנים היתקבלו בברכה ובחיוך.
באותה צורה בה ניתנו.
לא שאני מתימר להבין הכל,יותר נכון להגיד שחלק מובן לי וחלק פחות,בכל מקרה,אני מרגיש שהשיחה הזו עם העולם מתקרבת אל האמת שלי,ודוברת אותה
אני מצרף שיר שאני אוהב,הוא התגלגל לי בראש הרבה לפני,ותוך כדי תחילתו של הפרוייקט הזה.
גמר חתימה טובה .
למה תביט ככה? שאלו
אני רואה כפול,אמרתי,
גם את המתרחש לפרטיו
וגם את מה שבא במקומו
ותצא לדרך?שאלו
אבל שם קיצך,אמרו
ולמה לא?שאלתי
הסופים מתרבים,אמרתי
וכשהרוח תתחזק?שאלו.
היא תישא את כולי,אמרתי
כי העפר הולך לכל הרוחות
[אורי ברנשטיין]
October 8, 2008 Wednesday,
Splendor 7/10/2008
Action: installing (in the streets) and giving (into people's hands) burnt ceramic ears, 44 of them. Tel Aviv, Jerusalem.
Today's action is an echo of actions performed in 1998 -1999.
That action sequence was called "Shma," meaning "Listen," which is also the opening word for the central most Jewish prayer, which begins: "Shma Yisrael" "Hear, O Israel: Hashem is our God, Hashem, the One and Only."
Those actions were later documented and exhibited in 2000 at HaZira, Performance Art Arena, and in 2001 at the Musrara Naggar School for New Music and Media.
The walk through Tel Aviv was documented by me. In Jerusalem I was joined by Avi Sabach of the Barbur group, who used video.
Our walks through the streets, the day before the Eve of Yom Kippur, fitted in well with the atmosphere. What's more trivial than a human figure delivering ears? Apart from one (pleasant, traditionally dressed, older) man who took an ear to his hand and then politely returned it, the ears were received with a smile and a greeting. Just as they were given.
My tension is dissipating, I accept the reality of these actions, some of which I find simple and easy, and some of which I don't. I accept this reality gladly.
It's not that I can pretend to understand it entirely. It would be more precise to say that part of what I'm up to is clear, and part less so. But I feel that this conversation I'm having with my surroundings is close to my truth, and speaks it.
I am adding a poem I love. It was rolling around in my head a long time before I started this project, and continued to do so while it was going on.
____________
Why do you stare so? they asked.
I see double, I said.
Both what is happening, in great detail
And what will take its place
And will you set out on the journey? they asked.
But that shall be your end, they said.
And why not, I asked.
Ends multiply.
And when the wind grows stronger? they asked.
It will carry all of me, I said.
Because dust scatters everywhere.
Uri Bernstein.
רשומות
